״יש כאן המון סיפורים בבניינים הגבוהים הללו, אבל איך בכלל תדע עליהם״? (גארי פלאהיב, המפיק של פרויקט Highrise)

—

שלוש דמויות וירטואליות בשם Old Soul, Agowke ו- D.C. הן ״המארחות״ הרשמיות בכניסה לאתר האינטרנט החדש ״Universe Within: Digital Lives in the Global Highrise״. זהו החלק האחרון במגה-פרויקט הקנדי של קתרינה צ׳יזק, אולי הפרויקט התיעודי האינטראקטיבי היקר ביותר שנעשה עד היום, ואשר ממומן ומופץ על ידי ארגון הקולנוע האגדי National Film Board of Canada. ״היקום שבפנים״, שעלה לאויר רק לפני מספר חודשים ופתוח כעת לשוטטות לכל מי שחפץ בכך, הוא פרויקט מקוון, דיגיטלי, ומאוד לא שגרתי. הוא מתנהל בסגנון ניווט מיוחד של ״בחר-את-ההרפתקה-שלך״, רטוריקה תיעודית שהופכת ליותר ויותר נפוצה לאחרונה במפת הקולנוע התיעודי העכשווי, ועוסק במקום המיוחד של הטכנולוגיה הדיגיטלית בחייהם של אנשים המתגוררים בבניינים רבי קומות בעולם. את הפרויקט הזה, בו אתם יכולים לצפות כבר עכשיו במחשב, בטלפון הנייד או בטאבלט שלכם, הציגה צי׳זק במסגרת כנס בטורונטו על קולנוע תעודי בו נכחתי לפני שבועיים.

Highrise: הפרויקט התיעודי האינטראקטיבי היקר ביותר שנעשה עד כה

למי שלא מכיר את הרעיון הבסיסי של תיעוד אינטראקטיבי, הרי שמדובר בהגדרה מחדש של מערך הצפייה בקולנוע תיעודי כפי שאנו מכירים אותו. את הצפייה המסורתית בסרט באורך מלא שמוקרן באולם קולנוע מחליפה צפייה אקטיבית במערכת סרטונים מקוונת, מסועפת ואינטראקטיבית. במילים אחרות, מדובר בפרויקטים שמעניקים חופש פעולה לצופה (ההופך למעין הכלאה בין משתמש לצופה, ולכן יש המכנים אותו כ- viewser) ומזמינים אותו לקחת חלק פעיל בסידור היצירה התיעודית. הצופה מוזמן לגלות, לבחור, לחשוב על, להשתתף ואפילו ליצור, אלמנטים מתוך הסרט עצמו, והוא מחליף את מושבו המסורתי כצופה פאסיבי באולם קולנוע לסוג של מתווך אקטיבי היושב מול מסך מחשב ויוצר דיאלוג עם החומר המצולם, כלומר עם המציאות עצמה.

במקרה של ״היקום שבפנים״, הצופה מחליט במה לצפות, וכיצד לנווט את דרכו, בתוך מארג של סיפורים אישיים המתקיימים תחת קורותיהם של בניינים גבוהים, אפורים וקודרים. תוך שימוש בסרטי וידאו וקטעי אנימציה צ׳יזק מנסה לאסוף סיפורים מעניינים של אנשים המתגוררים בבניינים רבי קומות ב-18 מקומות בעולם ואשר הטכנולוגיה הדיגיטלית משחקת תפקיד משמעותי בחייהם (שימו לב שבקנדה הבניינים האפורים הללו מקבלים קונוטציה אחרת מזו של מגדלי היוקרה בתל אביב או מגורדי השחקים בניו יורק). העולם אשר מוכל בתוך ״היקום שבפנים״ הוא מגוון וחוצה גבולות. הבניינים הגבוהים חולשים על פני הגלובוס, והצפייה בסיפורים השונים יוצרת נקודת מבט שהיא טרנס-אטלנטית מצד אחד אבל גם מאוד אינטימית מצד שני. צוות ההפקה ערך מחקר ארוך ומקיף על הדמוגרפיה והארכיטקטורה של הבניינים הללו, ניהל בסקייפ תחקירים מקיפים עם התושבים, ושכר צוותי צילום מקומיים שיצרו סרטים דוקומנטריים קצרים בכל לוקיישן ספציפי. בעוד שכל דמות וירטואלית (״אוואטר״) במסך הפתיחה מציגה בפני הצופה סיפורים עם טון ונראטיב ייחודיים לה, הסיפורים כולם מתמקדים בקונטרסט החזק הזה בין הקרירות והניכור שמשדרת צורת החיים האורבנית מבחוץ והחום האנושי שקיים בתוך מבני המגורים. אבל צ׳יזק חושבת על highrises גם באופן מטאפורי ורחב. למרות שארכיטקטים תופסים את ה- highrise באופן מסורתי כבניין בעל 12 קומות ומעלה, היא חושבת על בנייה לגובה גם במחנות פליטים, למשל. כאשר בונים לגובה במחנות פליטים, מה המשמעות הפוליטית והחברתית של מבנה שכזה?

״היקום שבפנים״: נקודת מבט טרנס-אטלנטית מצד אחד ואינטימית מצד שני.

שלוש הדמויות הפותחות, אשר מוצגות כל אחת כענן מפוקסל בתלת מימד, מהוות יחד את שערי הכניסה לסיפורים האישיים שהאתר מציע. ברגע שהמשתמש בוחר אווטאר מסויים, הוא או היא פוצחים בסדרה של שאלות. התשובות לשאלות הללו מכתיבות את סוג הסרטים בהם יצפה הצופה, כאשר שאלה אחת מובילה לשניה. בסך הכל ישנם כשבעים מקטעים שונים בהם ניתן לבחור לצפות, כאשר כל מקטע אורך עד 15 דקות. בחישוב מהיר זה זמן מסך ארוך בהרבה מסרט דוקומנטרי סטנדרטי באורך מלא, אך כמובן שצופה ממוצע לא מבלה באתר מעבר למספר מקטעים בודדים. זה לא בהכרח מעיד על הפרעת קשב של הצופה המודרני, אלא פשוט משקף את הרגלי הגלישה שלנו כיום. כל אחד מהאווטארים מציג לצופה סרטונים מסוגים שונים. Old Soul, לדוגמא, מביא סיפורים על אנשים שחוצים גבולות בחייהם. D.C, לעומתו, מהווה שער לסיפורים על מעקב בעידן הדיגיטלי, בעוד שהסיפורים של Agokwe הם מאוד אינדיבידואליסטיים. אפשר לחשוב עליהן כשלוש דמויות עיוורות אשר צופות בסיפורים הפרטיים של האנשים, סיפורים החבויים עמוק בתוך הצפיפות המונוטונית של הבניינים האפורים הללו, הרחק ממרכז החברה. הדיאלוג של האווטארים נכתב על ידי סוזן קוין, תסריטאית לטלויזיה בקנדה, והדמויות נוצרו בשילוב של מצלמות SLR, מיקרוסופט קינקט (רכיב המצלמה של Xbox) וכלי קולנועי של open-source בשם DepthKit. למעשה מדובר בהפקה דוקומנטרית מאוד לא מסורתית, בה משולבים מלבד אנשי קולנוע וטלויזיה גם מתכנתים, מעצבים, מומחים לחוויית משתמש באינטרנט וכו׳. הבנייה של האווטארים האלו נעשתה גם היא באופן חכם ומרתק, כאשר המהנדסים בנו אותם מתוך נאמנות לפילוסופיה של הפרויקט עצמו, ואף עשו להם reverse-engineering מתוך הסרטונים הדוקומנטריים שצולמו.

דמויות שנבנו ב- reverse engineering מתוך הסרטים התיעודיים שצולמו

במהלך הפרזנטציה שלה על הפרויקט, צ׳יזק הודתה שהיא רצתה לבחון את האופן בו קולנוע תיעודי יכול להפוך לשיחה. ״כיצד הקולנוע התיעודי יכול להפוך לאלגוריתם? החלטנו לקחת את זה לרמה המטאפורית ולבנות את זה ברמת הסיפור עצמו. הדמויות הופכות להיות ייצוג של כמה מהשאלות המרכזיות שאני נאלצת להתמודד עימן בתור דוקומנטריסטית״. כל הסיפורים התיעודיים הם מבוססי דמות ומוצגים בסגנון של קולנוע תיעודי בגוף ראשון (first person documentary), אבל משולבים בהם אלמנטים בדיוניים ושימוש מתוחכם בטכנולוגיות חדשות שחותרים תחת המבנה הסטנדרטי. בין היתר, כוללים הסיפורים אישה מרמאללה (איך לא) המנסה לשמור על קשר מקוון עם משפחתה בעזה, קבוצה של גיימרים מסיאול אשר עובדים ומתאמנים יחד תחת קורת גג אחת, מתבגרת ממומבאי אשר מקליטה שחיתויות ממשלתיות בתקווה להציל את הבית שלה מהרס, וקבוצה של פליטים מעיראק אשר נמלטו משם כדי לחיות בתוך בניין גבוה בטורונטו. חלק מהסיפורים גם מאוד מטרידים – לינג, אישה אשר מתגוררת בסין, מספרת על הפרקטיקה של חתונות ״מוקומנטריות״, שנעשות בין הומואים ולסביות כנגד החוק. סיפור אחר המתרחש ביפן, מתמקד ביוקו אזומה, אישה חולת ניוון שרירים, אשר הצליחה לנוע בין ביתה לבין מגורי משפחתה בעזרת רובוט מיוחד המצויד במצלמה אשר משדר וידאו בסטרימינג לאייפד או לאייפון. החיבור האינטימי הזה, שנעשה באמצעים דיגיטליים חדשניים, אפשר לה לתקשר עם משפחתה. אזומה הלכה לעולמה כשמונה חודשים לאחר שהסתיימו הצילומים.

האתר הזה, "The Universe Within", הוא חלק מפרויקט אינטרנטי רחב יותר של צ׳יזק, כולו בהפקתו ובהפצתו של ה- NFB, אשר נקרא Highrise. את הפרויקט הזה כבר הכתיר בעבר מגזין Wired היוקרתי ככזה ש״המציא מחדש את הפורמט הדוקומנטרי״. כ-20 עבודות שונות במדיות מגוונות, כמו דוקומנטציה אינטראקטיבית, פרזנטציות חיות, אינסטלציות בגלריות וסרטים באורכים שונים, מרכיבים יצירה ענקית וגם אישית מאוד המבקשת לחקור ולהבין את נושא המגורים ב- suburbia בעידן הגלובלי מנקודות מבט שונות. כך, למשל, "Out My Window״ הוא האתר הקודם והמוצלח מאוד של צ׳יזק, אשר מספק התבוננות בבניינים רבי קומות מסביב לעולם ובסיפורים האישיים של האנשים המתגוררים בהם. 49 סיפורים מצולמים ב-13 ערים שונות, ובכל אחד מהם נעשה ניסיון להסיר מחיצות בין החזות החיצונית האפורה והקודרת לבין החללים הפנימיים ושוקקי החיים. במילים אחרות, גם כאן הראציונל דומה ל״היקום שבפנים״- גם אם בניינים רבי קומות נראים שבלוניים ומכוערים, הם מייצרים תחושת קהילתיות חמה ומיוחדת. כדי להיווכח בכך, המשתמש מוזמן להיכנס אל כל אחת מהדירות ולטייל בתוכה. האינטרפייס של האתר כולל מסך ראשוני של בניין רב קומות בו כל חלון לוקח את המשתמש לעיר אחרת ברחבי העולם, ובכל אחת מהן מתגוררת דמות שונה עם סיפור חיים מרתק. כשהמשתמש מקליק על עיר מסוימת, הוא נלקח אל עבר מסך פנורמה של 360 מעלות בו הוא יכול לנווט בחלל הפנימי של הדירה ובחלקים החיצוניים המקיפים אותה. בתוך חלל הדירה המשתמש יכול להקיש על ״נקודות חמות״, או hotspots (לדוג׳: חפץ מסוים בדירה) אשר מתחילות סרטון תיעודי קצר לגבי הדמות המתגוררת בדירה. הרעיון הוא "להרגיש בבית". הצופה יכול לנווט באופן חופשי במרחב הדירה, וכשמשהו בתוכה מעורר את סקרנותו הסרטון המתאים מוקרן. באופן קצת מסורבל אולי, זה אמור לדמות שיחה –  אתה מדבר עם דמות,  וכשאתה רואה חפץ מסוים מעבר לכתף ושואל לגביו, האסוציאציה הזו ממשיכה את השיחה לכיוון אחר.

Out My Window – הצופה מוזמן ״להרגיש בבית״ בדירות שונות ברחבי העולם

צ׳יזק הרחיבה את הרעיון הבסיסי הזה לפרויקטים אחרים בסדרה, כמו One Millionth Tower, פרויקט שיתופי של שישה דיירים המתגוררים בטורונטו בבניינים רבי קומות. הדיירים עבדו עם ארכיטקטים ואנימטורים כדי לנסות ולדמיין באופן ויזואלי כיצד מקומות הדיור שלהם יכולים להיראות בעתיד על ידי תכנון נכון ומדויק; Out My Window Participate היה פרויקט (כבר לא קיים) שביקש מאנשים ברחבי העולם להעלות תמונות לאתר flickr כדי לחלוק את חוויותיהם כדיירים בבניינים רבי קומות (מעין crowd-source documentary); ו- Highrise Storyspace היה אינסטלציה אמנותית אשר לקחה את הרעיון של highrise והציבה אותו בגודל טבעי בגלרייה כדי ליצור חוויה תלת מימדית אשר תחשוב מחדש על מושג המרחב הקולנועי. כל רכיבי המגה-פרויקט של צ׳יזק מנצלים טכנולוגיות דיגיטליות ורשתות חברתיות כדי להבין את נושא המחקר ברמת המיקרו, מתוך הסיפורים האישיים של האנשים אשר חיים במגדלים הללו. יש פה גם אספקט פנמנולוגי, כלומר חווייתי: ההנחה שכדי להבין באמת את החוויה האורבנית של מגורים ב- suburbia צריך גם לחוות אותה (זאת הנחה שלדעתי מאפיינת את הראציונל של מרבית הפרויקטים התיעודיים האינטראקטיביים). הניווט האישי של כל צופה וצופה ועבודת העריכה שהוא עושה עם חומרי הגלם של התיעוד מייצרים משמעויות שונות בכל צפייה מחדש ומנסחים טיעון תיעודי חמקמק ולא מקובע. כיצד לוקיישן אורבני אחד מתייחס ללוקיישן אחר במקום שונה בעולם? האם הסיפורים שבהם שונים או דומים מטבעם? באילו אופנים מתערבב המרחב הפרטי עם הציבורי ומה נוצר במרחב הפרטי אשר יכול וצריך לזמן פעילות פוליטית חתרנית? בכלל, מה אנו כצופים נדרשים לעשות בנידון? עבור הקנדים, לפחות, אלו הן השאלות הכי מעניינות בעולם כרגע.